הקהילה היהודית באלג'יר
קווים כלליים על עיצובה הרוחני
היישוב היהודי בצפון אפריקה קדום הוא מאד, עוד בתקופת הגאונים מצאנו התכתבויות בין החכמים באלג'יריה לחכמי בבל, כמו כן הרי"ף ועוד כמה מהראשונים בתקופתו גדלו באלג'יר. אמנם יש לדעת שעיקר עיצוב דמות דיוקנה הרוחני של הקהילה וסמכותה נעשתה ע"י רבותינו הראשונים, הריב"ש והרשב"ץ זיע"א והבאים אחריהם, על כן בבואנו לפרוס את תולדות הקהילות באלג'יריה יש לנו להתמקד בעיקר מתקופתם ואילך כמאה שנה קודם גירוש ספרד.
יש לדעת כמה נתונים כלליים, בארצות המערב דהיינו במערב צפון אפריקה (הנקרא "ארצות המגרב") התייצבו באלף שנה האחרונות שלושה קהילות ומרכזי תורה עיקריים, והתעצמו מאד בשגשוג תורני בעיקר אחרי גירוש ספרד (ולא כמו שמקובל לחשוב מחוסר ידיעה שבתקופת האחרונים התפתחו האשכנזים בעיקר, ואילו הספרדים התפתחו בעיקר בתקופת הראשונים בספרד) והם: תוניסיה במזרח, אלג'יריה במרכז, ומרוקו במערב, כל שלושת המרכזים הללו השפיעו מבחינה תורנית - אחת על השניה - בתלמידי חכמים, בהתכתבויות הלכתיות, ובישיבות ומרכזי תורה.
כאשר אנו באים לסקור את הקהילות היהודיות באלג'יריה, עלינו לדעת שישנן שלש קהילות מרכזיות. והם: א. העיר "אלג'יר" במרכז ארץ אלג'יריה. ב. העיר "קוסטנטין" במזרחה סמוך ונראה לקהילות יהודי תוניס. ג. הערים "אוראן" – ו"תלמסאן" במערב, שסמוכות מאד למרוקו ודרומיות מספרד.
הקרבה המקומית לקהילות אחרות, השפיעו רבות על עיצובן של הקהילות עצמן, בעוד שעיקר עיצובן התורני וההלכתי של הקהילות, נבע מהעיר אלג'יר, שבסמכותה התורנית האצילה על שאר הקהילות תורה והוראה ודרך חיים. אמנם מחמת קרבת יהודי קוסטנטין לערי תוניס הושפעו מאד מצורת החיים ומצורת הלימוד התוניסאית, בעוד שבקהילות יהודי אוראן ותלמסאן הושפעו מאד מקהילות יהודי מרוקו, ובעיקר מהגירה של יהודים מערי טיטואן וטנג'יר במרוקו הספרדית, ויהודי תפיללאת בדרום מרוקו.
על פי האמור נבין מדוע נקראת מרוקו "המערב הפנימי" משום שהיא הארץ הפנימית במערב, ביחס לאלג'יריה הנקראת "המערב החיצון" וערי אלג'יריה נקראים "ערי המזרח" ביחס לערי מרוקו הנקראים "ערי המערב".
חותם רבותינו הריב"ש והרשב"ץ וצאצאיהם על קהילת אלג'יר
קהילה קטנה היתה באלג'יר קודם בואם של רבותינו הריב"ש והרשב"ץ זיע"א. הריב"ש שהיה מבוגר מהרשב"ץ בכשלושים וחמש שנה, היה מגדולי חכמי ספרד באותו הדור ותלמיד הר"ן. בהיותו בספרד היה רבם של בני קטלוניה במשך תקופה ארוכה.
בשנת קנ"א כמאה שנה קודם גירוש ספרד (רנ"ב), אירעו פרעות ביהודי ספרד, חלקם נהרגו על קידוש ה', וביניהם רבינו יהודה בן הרא"ש, ורבינו ישראל אלנקווה בעל ה"מנורת המאור הקדמון" אביו של רבינו אפרים אלנקווה מתלמסאן. הריב"ש והרשב"ץ נמלטו מספרד לאלג'יר, ובזה הסתמנה תחילת תקופה של פריחת יהדות אלג'יר, ועיצובה התורני והרוחני של חיי הקהילה.
בתשובות הריב"ש והרשב"ץ ניכר מאד שמילאו חלל ריק בקהילות אלג'יר, מאות שאלות מכל רחבי העולם היהודי, ובעיקר מקהילות אלג'יר על כל גווניהם, הגיעו לפתחם ונדרשו להכריע בכל העניינים הקלים והחמורים שבחיי הקהילות, במשך הזמן בהדרגה ובמסירות הפכו רבותינו הריב"ש והרשב"ץ את הקהילה לתורנית הרבה יותר, ע"י העמדת תלמידים ובהפצת דבר ה' זו הלכה לכל שואליהם. אחר פטירת הריב"ש ניכרת מאד השפעת הרשב"ץ במילוי חללו של הרב הגדול הריב"ש שריד לדור דעה בספרד ותלמיד רבינו הר"ן.
רבינו שמעון בן צמח דוראן – "גדול המורים" (החיד"א יעיר אוזן מערכת ל', ועיין עוד בשה"ג בערכו) נולד בשנת קכ"א ונפטר בשנת ר"ד בן פ"ג שנה, כשהוא מושיב על כסאו את בנו המלך שלמה – רבינו הרשב"ש, שהוא סוף הראשונים ותחילת תקופת הקדמונים כרבינו הב"י והמבי"ט ומהר"י בירב שחיו סמוך ונראה לתקופת חיי רבינו הרשב"ש.
רבינו הרשב"ץ חיבר חיבורים רבים וביניהם: שו"ת התשב"ץ, חידושים על מסכתות ברכות, ר"ה, קינים, פסקי נדה, יבין שמועה על שחיטה וטריפות, זוהר הרקיע על ספר המצות, מאמר חמץ על הלכות הפסח, מגן אבות על אבות ועל הפילוספיא, אוהב משפט על איוב, פירוש על האזהרות, ועוד כמה חיבורים.
הרשב"ץ כתב על עצמו "איני בהוראתי מגשש כעיוורים קיר, שאיני אומר אסור ומותר אלא אחר החקירה, ומעולם לא אמרתי דבר הוראה וחזרתי בי מדיבורי, ויעידו עלי כל חכמי הארצות האלה עד ספרד".
בנו הרשב"ש כותב עליו "הלא ידעת אם לא שמעת כי כל חכמי המחוז מזרח ומערב וספרד נשמעים אליו".
הערצה והערכה אליו מיהודי אלג'יר לא ידעה גבולות, גדולי חכמי אלג'יר חפשו חיפוש אחר חיפוש לברר דעתו בכל נושא בהלכה כדי להכריע על פיו, וכל הנהגת הקהילה במשך שנים עד לדורות האחרונים ממש היתה על פי דרכו בכל העניינים ממש (וידובר בזה בהמשך).
רבינו הרשב"ץ הניח אחריו צאצאים גדולי התורה והיראה, שחזקו את בדק הבית שייסד, בנו רבינו הרשב"ש ממלא מקומו מחבר שו"ת הרשב"ש ותיקון סופרים (נפטר בשנת הרכ"ז)
רבי נתן נג'אר כתב לרשב"ש בזה"ל, "בני בני דאגה היתה בלבי, כי אמרתי מי ישב על כיסא אדוני המלך הרב אביך וכו', ועתה ידעתי כי שלמה בנו ימלוך אחריו והוא ישב על כסאו" .
שלושת בניו של הרשב"ש כיהנו כדיינים באלג'יר, רבי אהרן, רבי צמח , ורבי שמעון, שני האחרונים חברו ביחד את השו"ת יכין ובועז כמו כן התשובות בשו"ת התשב"ץ ח"ד המכונה "החוט המשולש" נכתבו ע"י צאצאי הרשב"ץ: רבי צמח בן רבי שלמה חיבר את הטור הראשון בשיתוף בנו רבי שלמה המכונה "הרשב"ץ השני ".
רבי שלמה צרור מצאצאי הרשב"ץ מסטרא דנוקבא חיבר את הטור השני. ורבי אברהם אבן טוואה מדייני אלג'יר הבולטים חיבר את הטור השלישי, כמו כן חיבר את השו"ת "נופך" שנדפס בתשב"ץ שבהוצאת מכון ירושלים.
תשובות נוספות מחכמי אלג'יר באותו הדור נדפסו בתשב"ץ חלק ה' שע"י מכון ירושלים ונקראו תשובות הרשב"ץ ובית מדרשו. (כמו כן נדפס שו"ת לרבינו יוסף ששפורטש מאותו הדור ע"י נח עמינח).
בתקופה זו של כמה דורות מרבינו הרשב"ץ, כבר מעיד רבי שמעון בן רבינו הרשב"ש: "מקומנו ומקומכם תודה לקל מקומות של תורה".
רבני אלג'יר בתקופת האחרונים
רבי רפאל ידידיה שלמה צרור, נכדו של רבי שלמה צרור שחיבר את הטור השני ב"חוט המשולש" ומצאצאי רבינו הרשב"ץ, היה רבה של קהילת אלג'יר בשיא פריחתה הרוחנית, ורבו של המהר"י עייאש, חיבר שו"ת "פרי צדיק" ועמד בראשות הישיבה באלג'יר שהעמיד ממנה תלמידים רבים.
הביטויים על גדלותו בתורה נדירים מאד, רבי רפאל בירדוגו ממכנאס, כותב עליו בספרו "משפטים ישרים" (ח"א סי' שפ"ח) בזה"ל, "והרי לך רב גדול לסמוך עליו בפירוש דברי מור"ם, ואם מעט בעיניך הרי הרב הגדול רבו של המהר"י עייאש ששקול הוא כאחד מגדולי הראשונים סובר כן". תלמידו הרב החסיד רבי מכלוף עמאר כתב עליו "ומשנתו מן הראשונים וגדולים צריכים למשמעו".
תלמידו המובהק רבינו יהודה עייאש כותב על שימושו אצל רבו בהקדמה לספרו "לחם יהודה" על הרמב"ם בזה"ל, "ואבוא היום אל מחנה אלוקים (אלג'יר) ומצאתי אחד מיוחד בדורו, רועה עדרו, משיירי כנסת הגדולה, הוא אדוני הארץ האשל הגדול ברמה מורנו הרב הכולל כמהר"ר רפאל ידידיה שלמה צרור, ושמשתי לפניו בעמידה ובישיבה קרוב לחמש עשרה שנה, והרבה למדתי ממנו לילות וימים, שבתות וימים טובים, ניתן לעסוק בתורתו, תורה לשמה, ולא זז מחבבני".
מלבד המהר"י עייאש העמיד תלמידים חשובים כדוגמת רבי מסעוד אלפאסי בעל ה"משחתא דרבותא" אב"ד תוניס, ורבי יוסף אזוביב מדייני אלג'יר.
הגאון הגדול רבי יהודה עייאש היה אחד הרבנים הבולטים בקרב יהודי צפון אפריקה, חיבוריו הם שם דבר בפוסקים, אשכנזים כספרדים, החיד"א מצטט מדבריו רבות מאד, בספרו שם הגדולים (ערך בית יהודה) כתב עליו שהיה שקדן גדול בתורה, וכמו כן הפליגו בשבחו המהרי"ט אלגאזי ורבי יהונתן אייבשיץ בהסכמות שנתנו לבנו על ספרו "וזאת ליהודה".
חצי יובל עמד בראשות הב"ד והישיבה באלג'יר, והעמיד תלמידים רבים. רבי חיים בן עטר בדרכו לאיטליה ולא"י עבר דרך אלג'יר, וביקש ממנו הסכמה לספרו הקדוש "אור החיים", כמו כן עמד בקשרי הלכה מובהקים עם גדולי הדור כדוגמת רבי יונה נבון רבו של הרב חיד"א ומחבר ספר "נחפה בכסף" רבי מלאכי הכהן בעל ה"יד מלאכי" ועוד גדולים רבים ועצומים.
חיבוריו הם: שו"ת בית יהודה ב' חלקים, ומטה יהודה על או"ח, שבט יהודה על יו"ד, קול יהודה - דרשות, וזאת ליהודה על אבות, הגדה של פסח, פירוש על ברכת המזון, סדר עבודת יום הכיפורים ועוד, עפרא דארעא , ועוד ספרים חשובים. כמו כן אסף וקיבץ את כל מנהגי אלג'יר כפי שקבלם מרבו מהרי"ש צרור והוסיפם לסוף השו"ת שלו בית יהודה, הגאון רעק"א מחשיב מאד את מנהגי אלג'יר הללו ומפלפל בהם רבות.
בדורות הבאים קמו בעיר אלגי'ר עוד כמה וכמה תלמידי חכמים גדולים ונמנה את חלקם בקצרה. רבי מימון יאפיל בעל ה"פי צדיק" - דרשות, רבי יעקב בן נאים בעל ה"זרע יעקב", רבי נהוראי אזוביב בעל ה"ימים אחדים" – דרשות, רבי יעקב מורעלי, וכמו כן אחד מגדולי הפוסקים באלג'יר בדורות האחרונים הלא הוא רבי חיים דוד שלמה זוראפה בעל השו"ת "שער שלמה", רבי שלום הכהן שולאל בעל ה"נוה שלום" על השו"ע, ורבי דוד מועטי בעל ה"קדשי דוד" על סדר קדשים. בדור האחרון ראויים לציון רבי יצחק מורעלי שהיה דיין חוקר ומשורר ומחבר פורה, ורבי אליהו חי גיג' שחיבר הרבה ספרים וביניהם את הספר "זה השלחן" – חסד ואמת, שהוא קיבוץ של כל מנהגי אלג'יר בהלכות הפסוקות באורח חיים ויורה דעה.
מסורת הפסיקה של חכמי אלג'יר
כבר כתבנו שרבותינו הריב"ש והרשב"ץ ייסדו את שיטת הפסיקה וההוראה באלג'יר, והחזיקו אחריהם הרשב"ש ובניו היכין ובועז, ואחריהם בעלי ה"חוט המשולש", ומהם ל"פרי צדיק" (רי"ש צרור) וממנו למורינו הרב מהר"י עייאש, ולאחריו ל"שער שלמה" וה"נוה שלום" ו"אשר לדוד" ואפשר לומר שנחתמו ע"י ספר "זה השלחן" ננסה לטוות את הקו הזה בקצרה.
רי"ש צרור כותב בהקדמת חכמי אלג'יר לשו"ת התשב"ץ בזה"ל, "וכל גלילות אלו על פי מידותיו (של הרשב"ץ) דרכו מנהגיהם כוננו, אחרי דברו לא ישנו, גם כי בכמה דברים הכרעת מרן ז"ל הב"י הפך מנהגינו, וכו', קאי בלא יחליף אותו ולא ימיר, וכמש"כ מרן ז"ל בהקדמה וכו', אין אנו חייבין לשנות מנהגינו בכל מה שנהגנו על פי פסקי הרב המחבר, דמלבד מה שהוא מריה דאתרין, ומרביץ תורה בכל מקומות אלו, הוא השליט הוא המשביר" וכו' עכל"ה. ומבואר שהרשב"ץ הוא מרא דאתרא שהלכו אחריו אפילו נגד מרן.
וחדשות אני מגיד מתורתו של הרב חיד"א בחיים שאל (ח"ב סי' ט"ו) שכתב חידוש גדול וז"ל, "ולכי תידוק נראה דאלימא טפי קבלת הריב"ש והרשב"ץ בעיר ארג'יל יע"א (כינוי של אלג'יר) מקבלתינו להוראות מרן ז"ל וכו', כי הרב מהר"י עייאש מכון שבתו באלג'יר, וכל מילי דמר עביד כהריב"ש והרשב"ץ דמארייהו דאתרי נינהו ואפי' שיהיה נגד מרן בשו"ע כידוע, וזה כוחו של הרב מהר"י עייאש דהריב"ש מארי דאתרא סבר הכי, ושם אל עירו ואל שער מקומו פסקי כוותיה וכו' עכ"ל. ומבואר שאלימא קבלת בני אלג'יר הוראות הריב"ש והרשב"ץ כמרא דאתרא מקבלת הספרדים הוראות מרן בשו"ע.
ולצורך השלמת העניין נביא מהקדמת מהר"י עייאש לקונטרס מנהגי ק"ק ארג'יל וז"ל, להיות כי העיר הזאת אלג'יר יע"א היא עיר גדולה של חכמים ושל סופרים, ומיום שנגה עליה אור שני המאורות הגדולים הלא המה הרבנים הידועים מורינו הריב"ש זלה"ה, ומורינו הרשב"ץ זלה"ה, לא פסק אור התורה בכל דור ודור, והיו מנהיגים את בני דורם בהוראותיהם המיוסדים ע"פ הרבנים הנז', וממימיהם היו שותים, וקבעו הלכה פסוקה ברוב העניינים כפי דעתם הרחבה, ונמצא שלפי ברירתם ובחירתם כן צריך להיות בכל הבא אחריהם על פי מידותם, לא יפנה אנה ואנה, ולא יפסוק המורה הוראה בדין הבא לידו כפי הכרעתו ושיקול דעתו, כי אם מצוה וחובה עליו לילך בעקבות הקדמונים, ומה שייסדו הם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע, דכבר הוקבע הדבר חובה, ואין רשות לשום חכם לשנות מדבריהם כלל ולא תהא התורה ח"ו כשתי תורות וכו', לכן ראיתי אני הצעיר להעלות על ספר רוב המנהגים המיוסדים על פי הראשונים נוחי נפש כפי מה שקיבלתי מפי קדוש החכם השלם הרב הכולל כמהה"ר רפאל ידידיה שלמה צרור זלה"ה שהוא בקי בהן ובשמותיהן כנודע לכל וכו' עכל"ה.
סיכום
למרות שעוד רחבה מאד היריעה אין כאן המקום להאריך בזה, ועוד חזון למועד, ונסכם שמסורת הפסיקה באלג'יר (כמו כן במרוקו) היא מאד ברורה ומקובלת איש מפי איש עד למגורשי ספרד והראשונים ולא יחלוק בזה אלא מי שאינו יודע דברים כהווייתן, וכמו שפרסנו בקצרה במאמר זה. אמנם השליטה הצרפתית באלג'יריה, הורידה את קרנה של היהדות בכל המשתמע מכך, אבל באמת תורה מחזרת אחר האכסניא שלה, ועדים אנו להתעניינות בתורת רבותינו שלמדו דעה בערי אלג'יריה מאות בשנים.
