מאיר נתיב
קטעים מתוך פנקס שכתב שד"ר צפת בשנת התרנ"ד
הרב מאיר בר ששת זצ"ל
ערך והביא לדפוס: נתנאל אביטל
[הושמטו קטעים עם פרטים אישיים, ובמקומם באו שלש נקודות]
הספר הזה בשם מאיר נתיב אקראהו, יאצור בקרבו הידיעות הנחוצות לכל שד"ר הנוסע לערי המערב, כי בו הואלתי לבאר דבר דבור על אופניו, ע"פ הנסיונות האמיתיות.
אשאל מאת ה', כי יצליח את דרכי, יאיר נתיבי, חוט של חסד ימשוך עלי, יתן חיני בעיני כל רואי, לכל אשר אפנה ישכילני ויצליחני, ובקרב הימים ישיבני לחטו"ל לעי"ק צפת ת"ו, בשבוע שמחות, מלא בכל טוב, בריא אולם, חסון כאלונים, ובשמחה אחדה פני בני ובנותי וכל הקרובים בלבבי, הע"י, תהיה סתרי ומגני, צלי על יד ימיני, לעד לעולם אמן!
גם סדר החשבון בדבר ההכנסה וההוצאה, הנוגעות לחשבון כוללות עי"ק ת"ו, בא פה במשטר נכון בע"ה. וה' יהיה בעזרי, אמן!
בסימן טוב, היום השמיני לירח האיתנים, תשרי, התרנ"ד, בא סי' למראות טוב, הגעתי לעי"ת מאזאגן יע"א.
ע"י הודעתי מיהר הידיד הגביר החכם האדון שלמה עמיאל י"א, לצאת לקראתי ולהביאני לביתו.
הגבר המורם הזה, הוא איש משכיל, דעותיו חופשיות, רוח נדיבה תמכתהו, צדיק בכל דרכיו, הבלי שוא רחקו מכל מחשבותיו, אך הוגה דעות, האיש אשר דרכי ההשכלה לא זרו לו, ישבע נעימות את פני האדון היקר הנוכחי, ועל כל כבוד יתנהג ויתרומם!
אזמור. קופת שני הערים הנז' מיד הגביר הפקיד סי' שלמה עמיאל. העיר אזמור יע"א, אשר לה נסעתי ביום אסרו חג הסוכות, היא עיר עתיקה לימים, אנשיה המה בני דור הישן לכל פרטיהם, בדעותיהם, בהליכותיהם, במנהגיהם ובמדותיהם. האיש אשר לא הסכין להתהלך עם אנשים כאלה, לא נעמה לו חברתם, ובגועל נפש יביט ע"כ אשר למו מסביב, אי נקיות ואי סדרים השוררים בבתיהם ורחובותיהם הצרות, יוסיפו להצעיר כבודם בעיני האיש הזר אשר המקרה יביאהו לעירם.
אכן כאשר ייטיב להביט בעין חוברת, אז יוכח לדעת כי לבם לב עברי הוא במלוא מובן המילה, דתם ותורתם, יקרים להם מחייהם, ואמונת עם בני ישראל תשלוט שלטת בכל דבריהם, ופעלה נראה בכל תנועותיהם. הרב המנהל העדה הזאת, הוא ר' אלישע ן' וואעיש י"א.
משם שבתי לחטו"ל למאזאגן, דרך שתי שעות וחצי. וביום ה' א' חשון נסעתי לחטו"ל בלב ים לעי"ת אספי יע"א. הדרך היא ששה שעות. במנוחתי עברתי הים ההוא, וביום ששי בבוקר הגעתי לאספי יע"א, אולם שם מצאתי שד"ר בית אל ר' יעקב ן' עטאר י"א, ובכן נאלצתי לעזוב העיר ההיא לעוד מועד. אכן לעשות רצון ידידנו הנעלה סי' דוד הלוי יולי י"א, אשר פגשתי שם לרגלי מסחרו, חכיתי עד בוא אנית קיטור אחרת, וביום ד' ח' חשון נסעתי לחטו"ל לעי"ת מוגאדור יע"א, אולם גם שם מצאתי שד"ר עיה"ק טבריה הח"ר מנצור אליעזר סתהון י"א, וע"פ בקשת בעה"ב סי' דוד י"א אשר עזבתי באספי, נאלצתי לחכות עד בואו.
וביום ג' בחצי היום י"ב לירח כסלו נסעתי לחטו"ל לסוס קמא [=החלק הראשון והחיצוני של חבל 'סוס']. אשר אחרי ג' ימים רצופים מבקר עד ערב הגעתי לעי"ת, אגאדיר יע"א.
ממוגאדור עד פה כמעט לא נחתי, על כל מצעד רגל דמיתי כי הררי עולם עומדים בדרכי, ועל כל גבעה קטנה אשר עברתי חשבתי כי עליתי על הר גבוה ותלול. אחר עמל רב, כי לא נסיתי בדרך רחוקה כזאת עוד, הגעתי לחטו"ל ביום שישי אחר חצי היום.
הבעה"ב הידוע לעי"ק הוא הגביר סי' יאודה כנאפו י"א, אולם מאשר לא היה בידי סדר המסעות כנהוג, לא ידעתי, ונתארחתי בבית הגביר סי' שמעון אביצרור י"א, לרגל חופת בתו ת"ם, עם החתן החכם זר"ק ר' פנחס כליפא הכהן אזוג י"א, לא אבו לעזבני עד עבור ימי החופה.
הגבאים היו בני יאודה הנז', שלום ומסעוד כנאפו, אכן הם נלב"ע בחולי האבעבועות ר"ל. וכאשר לקחתי ממנו הקופה, הודיעני כי אין לבבו להחזיק עוד, כי צרות לבבו יגברו חילים בזכרו ילדיו הבחורים היקרים אשר עברו שנות העשרים. וברוב תנחומות הטיתי לבבו, כי הקופה תקרא על שם בנו הקטן שמעון הי"ו, וברכתיו בביהכ"ן עת קריאת התורה, יה"ר בסט"ו ויגדל הילד עד כי גדל מאד אמן.
משם לכפר דאר ן' דלאיימי יע"א, ביום ז"ך לירח הנוכחי. הדרך שבעה שעות, לא קשה היא, אך יש בה הרבה חול. אנשי העיר הזאת לא רעים המה, אך העניות משכן כבודם. בעה"ב סי' משה הלוי י"א והפקיד סי' מסעוד אמזלג י"א, הם אנשים טובים בערך מקומם. ישבתי יום ולילה אחד ונתפשרתי בדבר הנדבה, אך לא באה לידי עד אשר שבתי לשלום משארית הערים אשר יבואו שמותם. נדבה כללית אחת ושליש עלתה. קופה מהנז"ל.
ביום ר"ח יום ה' נסעתי לעי"ת תאמאליחת יע"א. דרכה כדרך מה שלפניה, אך רחוקה רק ארבעה שעות וחצי, שם שבתתי השבת קודש. נתארחתי בבית סי' משה הלוי ן' דוד י"א, איש טוב ונדיב מטבעו, אך הזמן בגד בו, לפנים ישב בצל הכסף ואולם עתה מטה ידו, בכל זאת רוח נדיבה תמכתהו, ובלב שמח יקבל השד"ר.
בדבר הקופה רבה העזובה באשמת השד"ר ההולכים לפני, הע"י, אשר לבם רק לבצעם הלך ולא שמו לב להחזיק מעמד עיקת"ו, אשר ממנה לחמנו נמצא. מניתי פקידים על הקופה, סי' משה אפרייאט, ובנו סי' חיים י"א, שבעתי מרורים בדבר הנדבה. הגבירים, סי' יצחק למעלם י"א, משה הלוי י"א, מסעוד הלוי י"א. בכלל אנשיה עקשים מעט.
וביום א' ג' טבת נסעתי לחטו"ל בלווית הבעה"ב וזולתו הי"ו לכפר אסאכא יע"א. דרך ד' שעות וחצי, טובה, ורק רכסי הרים קטנים יפגוש ההלך על דרכו. בעה"ב חיים יפרגאן נ"י. הכפר קטן מאד, ויושביו אך בשם ישראל יכנו, ואין להם שום מושג נאמן מהליכות דתנו האמיתית, והנם ככל המון יושבי הארצות האל, אשר רובם ככולם מנהגם הוא דתם, ובכל זאת יאמינו כי אין שום יאודי על פני תבל אשר ינצור תורת ה' ומשפטיו כמוהם. ורק שרידים אחדים ימצא הנוסע אשר לב טהור ועברי יאצרו בקרבם. נדבתם אחרי עמל רב.
וביום ד' נסעתי לתאלעינת, והיא ולאד זראד, אכן לסיבת יום השוק, הוכרחתי לעזוב אותם ביום ד' ה' טבת, ולשנות מגמת פני ביום נז' נוכח - העיר ואדנון יע"א. דרך ט"ו שעות. הדרך היא טובה ורחבה, מישור, ומראות מרהיבי עין תחזינה עיני הנוסע, אכן פחד איום וסכנות נוראות על כל מצעד כף רגל, כי הלסטים נפוצים על פני רוחב הארץ הטובה ההיא, וביד רמה וזרוע חשוכה כקטב ישדו צהרים. כי אין פחד הממשלה לנגד עיניהם ושבטה עליהם בל ינוח. לזאת נאלץ הנוסע לקחת עמו שומרים לראש אשר בשם 'זטאטה' יכונו, וביד נדיבה יפזר להם ממון.
ביום שישי בצהרים באתי לשם לחטו"ל, ונתארחתי בבית היקר סי' יצחק אבוגאנים, אשר לב נדיב חננו היוצר. ואולם באשמת שכניו יושבי העיר הזאת, גבר ההרגל עליו ונעשה כרובם. אחרי ד' ימי עמל התלאה וצעקות ומריבות, ואחר אשר נשבר הפרד, רל"ו, ואחרי אשר נדיתי להקרוב של מכלוף סבאג ... נתפשרתי בסך י"ב להגדול והוא בעה"ב, ואחריו סי' מכלוף סבאג בסך עשרה דורוס. ועשיתי להם תקנה, כי השד"ר הבאים יקחו שלשים דורוס בלי עמל. אכן אח"כ שמעתי כי לא עמדו בדיבורם והשד"ר אשר אחרי לא לקחו יתר על עשרים.
קופה מאהרן ומסאן עמאר נ"י. האחרון מניתיו גבאי תמידי.
וביום טו"ב לטבת נז' נסעתי להכפר אופראן יע"א. דרך י"ב שעות, קשה מעט. סופות וסערות היו בכל הדרך, ופחד השודדים הביא מורך בלבבנו מאד. אם כי חיילים ששה היו עמדי. וביום ח"י באנו לחטו"ל תלי"ת. בעה"ב חזן אליהו רביבו נ"י. העיר הנוכחית עתיקה לימים. ע"פ קבלתם מאבני מצבותיהם, באו היאודים לשם לפני שמנה עשרה מאות שנה ויותר, וי"א מימי חורבן הבית השני, וי"א גם לפניו. עינות מים זכים וטהורים יפכו ברחובות העיר המלאה רפש וטיט ואי סדרים. אך לא ינעמו לקיבת האסטניס כי כבדים הם ... יכולתי להתפשר עמהם בסך...
ביום כ"ה טבת, נסעתי לחטו"ל לכפר איליג יע"א. דרך תשע שעות וחצי, קשה מאד ופחד הרבה. צריך זטאטה. בעה"ב סי' משה אמזלאג נ"י, איש טוב ותמים, והוא הגבאי, עם בנו ח' אברהם נ"י. הגדול – ח' מכלוף לחראר נ"י.
קופה מהגבאי הנז' נ"י, עם 'מוקדם' ['מנהל'] אחר ...
ביום ג' שבט, נסעתי לחטו"ל לכפר תלעינת היא אית ג'יראר יע"א. דרך ד' שעות וחצי. דרך בינונית, אין פחד. יושבי הכפר הזה אנשים ישרים ותמימים, נדיבי לב. נדבתם: הגבירים: מכלוף סויסיא נ"י, ח' מסעוד סבאג נ"י, ח' אברהם חנונא נ"י, איש טוב ונחמד ועל נדיבות יקום, בעה"ב סי' כראן אוחיון נ"י, טוב. פינחס יפרגאן נ"י. הכלל, טובתם תרבה על מעט עקשותם.
קופה מר' יחייא אוחיון נ"י, לבד ממטבעות נחושת ומטבעות ישנים אשר הנחתים עם אחרים עד שובי לחטו"ל למוגאדור.
וביום ז' שבט, ויזאן. דרך ג' שעות, בינונית טובה. בעה"ב ח' אברהם ן' סוסאן, והוא הגבאי. מחיר המטבעות ישנים אשר נקבצו עד כה, ונמכרו ע"י הידיד ר' יעיש ישראל נ"י.
יום ח' שבט, תילין. דרך חמשה שעות וחצי, קשה. בעה"ב והוא הגבאי ר' יעיש ישראל נ"י, אהובי מאד, וטרח עמי הרבה. על טוב יזכר. נשאר לי בידו דורו אחד מכסף החליפין. נדבתם כללית.
