בס"ד

רבי מאיר אביטבול - מייסד ‘הספרייה הספרדית’ מורשתו ומפעל חייו

רבי מאיר אביטבול זצ"ל נולד בשנת תש"ה לאביו ר’ עמרם ולאמו זהרה לבית אלבז בעיר קזבלנקה. בשנת תש"ך חשקה נפשו ללמוד בישיבה, ונדד בכוחות עצמו ללמוד בישיבת עץ חיים הנודעת שקמה אז בטנג’יר. מיד בבואו לישיבה, שגה באהבת התורה, דבק ברבותיו ובחבריו.

בשנת תשכ"ה הוסיף להרחיק נדוד עד לישיבת גייטסהד שבאנגליה לישיבה בראשות רבי אריה לייב גורביץ זצ"ל, עם קבוצת בחורים מידידיו שמשך אותם אחריו אל היכלה של תורה, מבני גילו באותה תקופה, חבריו לספסל הלימודים, הם הרבנים הגאונים המקובל ר’ יעקב הלל שליט"א ראש ישיבת ‘חברת אהבת שלום’, ור’ יעקב בן נאים שליט"א ראש ישיבת ‘נחלת משה’. לאחר חמש שנים נעתר לבקשת ידידו יבדל"א רבי מיכאל טולידנו שליט"א, מחיל אל חיל, להקים מקום תורה באחד מפרברי פריז, בראשות רבי יעקב טולידאנו זצ"ל, בנו של רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל, אשר עד היום המוסדות ‘חזון ברוך’ עומדים שם לתפארה להגדיל תורה ולהאדירה.

במקביל, הוריו עקרו את מושבם מקזבלנקה שבמרוקו וחברו לקהלה מתפתחת של יוצאי מרוקו במונטריאול שבקנדה, ובכדי להכין את בואם לשם, המנוח שהיה עדיין בחור רווק נשלח לשם בכדי לסדר את ביאתם לשם, וכפי שהיה רגיל לומר "באתי שם רק לשבועיים, והקב"ה השאיר אותי שם שלש עשרה שנה", מיד עם בואו לשם ראה את הצורך הגדול להשפיע ולהחדיר את רוח התורה ולקומם את חיי הדת של יהודי מרוקו והפזורה הספרדית שקבעו מושבם בקנדה.

לאחר שנשא לאשה את אשתו הדגולה הרבנית יוכבד תחי‘, קבע שם את דירתו ובמשך הזמן הפך להיות הרוח החיה בכל דבר שבקדושה בעיר מונטריאול, לקח חלק פעיל בביסוסה של הקהילה הספרדית והמרוקאית, הנקראת בשם ’מרכז ספרד‘, ואף ניהל את הישיבה המקומית. הוא היה הכתובת לארח את הרבנים שהיו מגיעים מארץ ישראל לארצות הגולה, צעירים רבים נסחפו ונכרכו אחריו והקימו בתים נאמנים לה’ ולתורתו, ועד היום הם מרגישים שהוא אביהם הרוחני, כמו רבים נוספים שהתחזקו והתקרבו לתורה.

בשלהי שנת תשמ"א, כשהוא אב לארבעה, בליל שבת אחד מלילות הקיץ, פרצה שריפה בביתו, ובכך ניתן לו האות מן השמים לעזוב ולסיים את תפקידו בנכר ולעלות ולקבוע את מושבו בארץ ישראל.

מיד עלה לארץ ישראל, והתיישב בשכונת גילה בירושלים. בו בעת נקרא לנהל את ישיבת ומוסדות ‘אוהל משה’ בבני ברק של הגאון הצדיק רבי משה מלכה זצ"ל, שמנו אז מאות תלמידים כ"י. משנת תשמ"א עד שנת תשנ"ה, התגורר בשכונת גילה שבדרום ירושלים, שהיתה אז בשנותיה הראשונות להקמתה, עם בואו לשם, נחרד לגלות שכונה שלמה ללא בית הכנסת, וכל קהילה מארגנת לעצמה איזה אולם ספורט או מקלט כדי להתפלל בו בשבתות, בשעות מוגדרות וקצובות, תיכף ומיד נרתם לעזרת הציבור, והחל לפעול בכל דרך אפשרית להקים בית הכנסת ראוי לשמו, דרכו לא היתה סוגה בשושנים, אבל בנחישות דבק במטרתו ולא נח ולא שקט עד שהוקמו כמה וכמה בתי כנסת, כיום ניתן לראות בשכונת גילה בתי כנסת רבים וטובים שמפיצים את אור התורה בגאון, והם פירות עמלו ויגיעתו. בשנת תשנ"ה עבר לגור בשכונת ‘רמת שלמה’ בירושלים.

לאחר שנחשף בספריות ישראל לכתבי חכמי ספרד והמגרב ולצילומי כתבי היד שלהם שבספריה הלאומית ואחר חקירות ודרישות, גילה לתדהמת כמות עצומה של ספרים וכתבי יד של חכמים גדולים ועצומים, המונחים כאבן שאין לה הופכין. עובדה זו זעזעה אותו, שתורה מפוארה אינה נמצאת בהישג יד וכמעט שנשתכחה מישראל. כבוגר ישיבות אשכנזיות שהתחנך על ברכי תורת רבותינו שבליטא ופולין זצ"ל, הלא הם תלמידי מרנא הח"ח ושאר מעתיקי השמועה, אך מעט מן המעט על תורת אחרוני ספרד הגיע לאוזניו.

מני אז אזר כגבר חלציו, קם ועשה מעשה, והקים יש מאין את מכון ‘בני יששכר’ ע"ש סבו רבי יששכר סימוני, ללא נגידים וללא תמיכה כלכלית מגורם כלשהו.

הספר הראשון שהדפיס היה הספר ‘לב אהרן’ על הנ"ך, לרבי אהרן אבן חיים מפאס, ובתוך כך החל להתעניין בתורת חכמי ספרד וביצירותיהם של חכמי מזרח.

במסגרת המכון הוציא בארבעים שנה האחרונות מאות ספרים של רבותינו חכמי ספרד, ספרי יסוד המפארים כל בית כנסת יהודי. בסמוך להקמת המכון הקים את ‘הספריה הספרדית’, פונדק אחד המקבץ את כל ספרי חכמי ספרד שיצאו אי פעם, ניתנים לרכישה וזמינים לשליחה לכל קצוות תבל. בין שלל פעילויות המכון ניתן למנות גם את רבעון ‘אור המערב’, רבעון תורני המלא וגדוש במאמרי הלכה, מנהג, אגדה, והסטוריה. כך הגדיל תורה והאדירה, והציב יד ושם לתורת חכמים שכמעט הלכה ונשכחה, ורבתה הדעת וצורבים צעירים וזקנים כאחד, מכל העולם, התענגו על ספרים ומאמרים מבית היוצר של המכון, או ממה שמצאו והשיגו באוצרות הספריה.

בשנת תש"ן הקים את הוצאה לאור ‘אור המערב’, בכדי שתהיה הזרוע השיווקית של הפעילות. עד עתה, הוציא המכון לאור תחת ידו כארבע מאות ספרים, אם ישירות בהוצאת המכון אם זה כשותפות עם מולי"ם ומחברים אחרים.

בין הספרים שההדיר ניתן לראות רבים מהחיבורים ששימשו את גדולי הדור הספרדים בספריהם, עד שניתן לומר כי עד שלא קמה הספריה לא היה ניתן למצוא את מראי המקומות הפרוסים בכרכי ה‘כף החיים’ ושו"ת ‘יביע אומר’.

שאב את כוחו מגדולי הדור הגאונים: רבי שלום משאש זצוק"ל רבה של ירושלים, מרן מאור ישראל רבי עובדיה יוסף שליט"א אשר ביקרו מקרוב בספריה בשנותיה הראשונות, ועודדו ותמכו לאורך השנים. ולהבחל"ח מהראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, רבי ראובן אלבז שליט"א בן דודו, ועוד ועוד גדולי ישראל בעבר ובהווה.

כפי שהתבטא לא מעט, עיקר מטרתו הייתה לפרגן ולעודד כל מהדיר ומוציא לאור של חיבור מחכמי ספרד, ולתת קורת גג דרכה יהיה ניתן להפיץ את החיבורים הללו בציבור.

בשנת תשס"ח זכה בפרס נסים גאון, על 25 שנות פעילות והפצת ספרי חכמי הספרדים.

אף בשנותיו האחרונות ועד ימים ספורים קודם פטירתו, ניצח על ההדרת ספרי גדולי העיון וההגות של חכמי ספרד ומרוקו, ביניהם רבי שלום אביחצירא זצוק"ל נכדו של בעל ה‘אביר יעקב’, ספרי רבי דוד הכהן סקלי בעמח"ס קרית חנה דוד, אך בולט מכולם רבי יוסף משאש זצוק"ל אשר הדפיס את כל ספריו מחדש (כ-30 ספרים) תחת ידיו האמונות וזאת לבקשת בנו הצדיק רבי אליהו משאש זצ"ל, ועוד גדולים רבים מכל עדות הספרדים.

בשנת תשע"ח, עברה הספריה הספרדית למשכנה החדש בשכונת הבוכרים למשכן מרווח ומהודר כיאה לתורתם של חכמי ספרד, מני אז המקום שוקק בצעירים ומבוגרים כאחד המתחברים לתורת אבותיהם ורבותיהם.

היה פועל בענווה ובצניעות להשגת מטרותיו וברח מן הכבוד והפרסום. כל באי הספריה מעידים כי היה פונה לכל מבקר ומבקר בגובה העינים ומושיב כל אחד ואחד לשיחה אודות גדלותם של חכמי ספרד והצורך להפיץ את תורתם. כך עודד נערים צעירים ללמוד מספרים אלו וכך עודד אברכים צעירים להוציא עוד ועוד חיבורים וכתבים מתורתם של אבותינו.

ברוך ה’ אשר לא השבית גואל ולאחר ימי הבכי והאבל, קם בנו יקירו אחריו, ה"ה הגאון הרב יחיאל אביטבול שליט"א, ובענות חן קיבל על עצמו את המלאכה הגדולה, לעמוד בראש מקום תורה גדול זה, להיות ממשיך בדרך אביו, להגדיל תורה ולהאדירה, לצלול בעומקה של הלכה בדרכם של גאוני ספרד והמזרח, להיות לראש לכל חברי המכון להורות את דרכם בנתיבי מצוקי ארץ - אבותינו הקדושים, אשר המכון יעסוק ויפיץ את תורתם הקדושה, הרי הוא לנו כמשיב נפש, כמים צוננים על נפשינו העיפה.<span style="font-size: